החלטה בתיק ת"א 13804-01-13

בפניי בקשת הנתבע, קיבוץ נאות מרדכי (להלן: "המבקש" ו/או "הקיבוץ") להורות על מחיקת התביעה או על עיכוב הליכים והעברת התביעה לבוררות וזאת בשל חובת בוררות שלא מוצתה בהליכים בין הצדדים.

יובהר כי בהמשך לדיון במסגרת הבקשה לצו מניעה בתיק, הודיע הקיבוץ ביום 29.01.13 כפי שנתבקש, כי הוא אכן עומד על בקשתו האמורה, אשר הועלתה כבר בתגובה לבקשה לצו המניעה.

מהות הסכסוך וטעוני הצדדים

1.         התביעה בתיק העיקרי עוסקת, בתמצית, בתביעת המשיבות, יורשות המנוחה, אשר הייתה חברת קיבוץ, לשייך להם את דירת המנוחה באופן שיחתם עמן הסכם חכירה ביחס לדירה. עוד עותרות המשיבות להצהיר כי הן זכאיות לשיוך זכויות המנוחה בנכסים יצרניים של הקיבוץ. לחילופין עתרו המשיבות בתביעתן ליתן צו המורה לקיבוץ לקבוע כללים ברורים ומוגדרים להפעלת המנגנון שנקבע לשיוך דירות או מתן ערך דירה ליורשים (ובהקשר זה לקבוע, בין השאר, כי מועד פטירת החברים המורישים משליך על שווי דירת התקן, וכן כי יש להביא בחשבון קביעת ערך הדירה את שווי התשתיות, עבודות הפיתוח וזכויות החכירה המהוונות העתידיות והמגולמות בזכויות לשיוך הדירה).

לשלמות התמונה בענייננו אוסיף, כי ביום 11.12.98 קיבלה האסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה בדבר שינויים באורחות החיים, בין השאר בהתבסס על החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל. ביום 09.08.02, אושרו כללי שיוך הבתים לחברי הקיבוץ, ויום זה נקבע כ"יום הקובע" לשיוך דירות (להלן בהתאמה: " כללי שיוך דירות 2002" ו-" היום הקובע"). כללי שיוך הדירות משנת 2002, הנ"ל, עודכנו בהחלטת האסיפה מיום 24.12.10 (להלן: " כללי שיוך דירות 2010").

המנוחה, אשר המשיבות הן יורשותיה (להלן: "המנוחה") נפטרה ביום 17.03.12, ואין מחלוקת בין הצדדים כי היא הייתה חברת קיבוץ ביום הקובע.

2.         בבקשתו הנוכחית הפנה הקיבוץ למקורות, המחייבים את העברת הסכסוך המפורט בתביעה להליך הבוררות וכדלקמן:

-          חובת בוררות מכוח החלטת הקיבוץ מיום 18.05.07-על פי ההחלטה הנ"ל (צורף פרוטוקול הצבעה בקלפי), הוחלט כי סכסוכים הקשורים בשיוך דירות יופנו לצוות בוררים, אשר יאושר על ידי רשם האגודות לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן גם: " הפקודה").

-          חובת בוררות בין הצדדים מכוח כללי שיוך דירות- ביום 24.12.10 אושר כאמור נוסח מעודכן של הכללים לרישום הבתים על שם החברים, כאשר סעיף 18 לכללי שיוך דירות 2010, קובע חובת בוררות בכל הנוגע לסכסוך בין הקיבוץ לבין אחד מחבריו הקשור לקיומו של הסדר זה, או סעיף מסעיפיו, ובהתאם לאמור בהחלטה על מינוי צוות הבוררים שפורט לעיל.

-          חובת בוררות בהתאם לנוסח הסכם השיוך- הקיבוץ מפנה גם לנוסח הסכם השיוך עצמו (אשר יועד להיחתם בין הקיבוץ לחבריו, ולטענתו החל להחתם מיום 22.04.12) והקובע כי הצדדים להסכם ינסו תחילה לפתור סכסוכים ביניהם בגישור, ולא יועבר הסכסוך לבוררות, בפני בורר שימונה על ידי רשם האגדות בתואם לסמכותו הקבועה בסעיף 52 לפקודה. 

הקיבוץ מטעים כי על אף שאין חולק שהסכם השיוך בענין דירת המנוחה לא נחתם, הרי המשיבות נתפסות על הנטען בתביעתן לפיו הסכם זה צריך לחול עליהן מכוח היותן יורשות המנוחה (אף על פי שגם המנוחה עצמה לא חתמה עליו). בהתאם טוען הקיבוץ כי יש לכל הפחות לראות את המשיבות כמחויבות למנגנון הבוררות הקבוע בהסכם הנ"ל.

הקיבוץ מוסיף כי הפניה לבוררות בענייננו גם עולה בקנה אחד עם הוראות תקנות האגודות השיתופיות (ישוב סכסוכים בקיבוץ המתחדש), התשס"ו -2006.

בהודעתו מיום 29.01.13 הנ"ל, הפנה הקיבוץ לפסיקת בית המשפט המחוזי והעליון, הרלבנטית והמחייבת לטענתו לעניין עיכוב הליכים במקרה דנן, לאור נושאי הסכסוך ומכח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח, 1968 (להלן: "חוק הבוררות") בנדון הפנה הקיבוץ לת"א (בש') 11-05-31117 בן ענת נ' בית גוברין אגודה שיתופית חקלאית (נבו, 31/1/2012)  ורע"א 2047/12 בן ענת נ' בית גוברין, אגודה שיתופית חקלאית (נבו, 19/06/12)].

לטענת הקיבוץ, יש לעכב את ההליכים בתיק בתואם לסעיף 5 לחוק הבוררות והפסיקה הנ"ל זאת לאור החלטת האסיפה הכללית, לפיה מחלוקות המתעוררות בהליך שיוך הדירות יוכרעו בדרך של בוררות בפני צוות הבוררים.

3.         לטענת המשיבות בתגובתן, הן מעולם לא הסכימו לבוררות, לא במישרין ולא בעקיפין, הן אינן צד להסכם בוררות והן מתנגדות להעברת הסכסוך נשוא תביעתן לבוררות.

לטענתן, סוגיית שיוך הדירות, על פי מהותה אינה ראויה להתברר בהליך בוררות. המשיבות הפנו בעניין לת"א (נצ') 12-03-48367 ולפסקי דין נוספים, המנתחים את סוגיית שיוך הדירות וקובעים כי אינה ראויה להתברר בבוררות.

לטענת המשיבות, הקיבוץ הודה בתגובתו לצו מניעה, כי חובת הבוררות הנטענת על ידו הינה מכוח סעיף 52 לפקודה (וכפי שכתוב במפורש באישור רשם האגודות אשר אישר את צוות הבוררים שנבחר באסיפה). לטענת המשיבות נסיון הקיבוץ בטעוניו המאוחרים להסתמך על חובת בוררות מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, הינו בבחינת שינוי חזית אסורה.

לחילופין טוענות המשיבות, על העניין דנן, לא חל סעיף 5 לחוק הבוררות, שעה שהן עצמן אינן צד להסכם בוררות, והן לא הסכימו למסור את העניין לבוררות. בנוסף, לטענתן, המבקש לא הציג ראיה פוזיטיבית כי הוא עצמו היה מוכן לקיים הליכי בוררות, טרם הגשת התובענה, כדרישת הדין והפסיקה והוא אף הצביע, במכתביו למשיבות, על כוונתו שלו לפנות לערכאות משפטיות.

לטענתן, הן אינן יכולות להוות "חליף" לצורך סעיף 4 לחוק הבוררות, משאין הן נכנסות באופן מוחלט לנעלי המנוחה בזכויותיה וחובותיה.